זה אנחנו - עם שני המתבגרים, ילד בן 10 (שמתנהג כמו בן 17) ושני הכלבים שלנו.
כבר שנים רבות אני מנסה להיות האימא הטובה ביותר שאני יכולה. וכן, היו לי רגעי זוהר והצלחה, לצד המון רגעי שפל, מלאים בספקות, ייסורים ובושה.
בכל יום (ועד מאוחר בלילה), אני נפגשת עם הורים רבים. אני בדרך כלל פוגשת אותם כאשר הם כבר נמצאים בנקודה מאוד נמוכה - הכי פחות גאים בעצמם, חלקם חרדים, חלקם כועסים, ורבים אפילו ציניים ופסימיים.
ציטוט שאני מאוד אוהבת, ממדריכת הורים אמריקאית (איימי מקרידי), אומר ש:
״המשימה שלי היא פשוטה: לפגוש הורים איפה שהם נמצאים, ולתת להם את הכלים והמשאבים שהם צריכים, כדי להיות ההורים הטובים ביותר שהם יכולים להיות״.
הורים יקרים, כשאתם רואים את החיוכים של הילדים ושל הוריהם ברשתות החברתיות, כדאי לדעת שהם באמת אותנטיים - המשפחות האלה מאושרות, או שמחות, באותו רגע. רק אל תשכחו את כל אותם דברים שלא רואים בתמונה (אבל ידועים לכל): התקפי הזעם, הלילות ללא שינה, הריבים האינסופיים סביב זה שהוא לא ״עוזר״ מספיק בבית, או למה היא לא רואה אותו מספיק, הרעש המחריד של מריבות הילדים, ההתמכרויות למסך או לסוכר, המכות, הבכי, הצרחות, הפחדים, החרדות, הכעס והרבה יותר...
הורים יקרים, אני אתכם, כי אני אתם.
זו תמונה שלנו, רגע קט של שמחה.
