הורים רבים שאני פוגשת בקליניקה מודאגים מהילד ה"ביישן" שלהם....
אני תמיד מסבירה שכולנו נמצאים איפשהו על הציר שבין מוחצנות למופנמות, וכולנו נחוצים בעולם הזה, ומי אמר בכלל ש״ביישנות״ זאת תכונה שלילית???!!
זה בהחלט המסר שאנחנו מקבלים מהתרבות שאנו חיים בה, המקדשת נועזות וקולניות מתמדת... אבל לא חייבים להסכים לדבר הזה! תחשבו על כל התכונות הנפלאות שיש באנשים שקטים ומופנמים יותר... הם בדרך כלל אנשים צנועים, לא יומרניים, עמוקים, שיודעים לתכנן היטב, זהירים, נהנים ופורחים בעבודה פרטנית, רגועים ושקטים (ולכן נחמד לבלות איתם), יש להם חברויות עמוקות (כי הם בוחרים את החברים שלהם אחד אחד)... הם בדרך כלל בעלי עולם פנימי עשיר, קול שכמעט ולא נשמע, ובוחרים את המילים שלהם בקפידה – ולכן זה מחייב אותנו להקשיב להם היטב.
בקליניקה, ה״הורה הביישן״ יגיד לי: "אבל אני פשוט לא רוצה שהיא תסבול כמוני...". ואני מבקשת מההורה הזה לחשוב על מה היה עוזר לו, כשהוא היה "ילד ביישן"... האם לקבל ביקורת אינסופית על היותו שקט מידיי, או אהבה וקבלה ללא תנאי?
אם ילדכם סובל מחרדה חברתית, אין ספק שצריך להתייעץ עם איש מקצוע.
אולם, אם הילד שלכם רק ביישן או שקט, תאהבו ותקבלו אותה ללא תנאי! בנוסף, עודדו כל צעד קטן של יציאה מאזור הנוחות שלו – כאשר הוא מעז לבקש משהו מהמורה, מצטרף לקבוצת כדורסל, אומר שלום לשכנה, או מבקש ארטיק בעצמו באוטו גלידה.