ראשית כל:
מוודאים שאין בעיה כגון: עיכוב בדיבור, עיכוב התפתחותי, וויסות חושי, או רק שיניים שבוקעות ורגישות בחניכיים.
לאחר מכן:
מבינים שזו התנהגות נורמטיבית ושכיחה בפעוטות, ובכל זאת, היא לא מקובלת כלל ויש לטפל בה כמה שיותר מהר.
מה עושים?
מלמדים את הילד על וויסות רגשי – אנו ההורים מהווים מודל לוויסות רגשות, ולכן, לא כדאי לצרוח, או להביע כעס גדול, כאשר הילד נושך (במקום זאת, בצורה אסרטיבית אפשר לומר: "לא" או "לא נושכים").
ילד נושך עלול לבטא צורך בשליטה – כדאי לבדוק אם לילד שלי יש מספיק שליטה בחייו. איך? דואגים לתת המון אפשרויות בחירה בחיי היומ-יום שלו.
האם הילד שלי מקבל מספיק תשומת לב חיובית/ טובה ממני? האם אני מעניק לו מספיק זמן, חום, אהבה ועידוד על בסיס יומי? (או שאני רק נותן לו תשומת לב סביב ההתנהגויות הלא רצויות?)
אפשר להתבונן ולנסות להבין באיזה הקשר הילד נושך - האם זה כאשר הוא עצבני, או שמח, מתוסכל, עייף, רעב, בגן, בבית או במגרש המשחקים...? אם מבינים את הדפוס, אפשר לנסות ולמנוע אותו מראש, או לשנות משהו בשגרה.
כדאי להשקיע בללמד ילדים כיצד מביעים, ומשימים, צרכים ורגשות.
כאשר לא הצלחנו למנוע נשיכה, קודם כל נותנים תשומת לב ל"קורבן" (לילד שננשך).
אף פעם לא:
מתייגים ילד כ"נושך" - ילדים לומדים מי הם דרך העיניים שלנו, כך שזו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה.
נושכים בחזרה, מכאיבים או מענישים ילד שנשך – אי אפשר ללמד ילדים לא להשתמש באלימות, על ידי שימוש באלימות בעצמנו!