הורים רבים מבקשים ממני לעבוד איתם על הצבת גבולות לילדיהם, ואני בהחלט מציעה ומלמדת אותם כלים רבים לעשות זאת. אף על פי כן, אחד הדברים הראשונים שאני בודקת זה עד כמה אותו הורה שומר על הגבולות האישיות שלו:
האם אני מתעלם לחלוטין מהרצונות שלי על מנת לרצות אנשים אחרים, או את הילדים שלי?
עד כמה אני מסוגל לומר "לא" לילדים שלי ועדיין להכיל את הכעס / העצב / התסכול שלהם?
עד כמה אני קשוב לצרכים שלי, אפילו צרכים בסיסיים, כמו לישון או לאכול?
עד כמה אני דואג לעצמי ולאושר שלי?
עד שאנחנו לא נכבד את עצמנו ואת הגבולות האישיות שלנו, גם ילדינו לא יצליחו לעשות זאת. יתרה מכך, אם אנחנו הולכים להדגים להם שאהבה היא להגיד ״כן״ כל הזמן, ולכל דבר, יש סבירות גדולה שלפחות אחד מילדינו יגדל למבוגר, שגם הוא מתעלם מהצרכים שלו, וירצה אחרים, לפעמים עד למצבים מסוכנים, או אפילו לניצול א התעללות...
הצעד הראשון בהצבת גבולות ברורים לילדינו הוא להוות מודל של אדם בעל גבול אישי, שיודע לשמור על עצמו.
כמה דוגמאות מעשיות:
לא לוותר על כל דבר שעושים ולרוץ להביא לילד מים / אוכל / צעצוע - זה בסדר גמור לומר: "לא, אני לא יכול עכשיו", או "אני אסיים את הקפה שלי ואז אגיע"…
כדאי לשתף, לדבר ולהדגים לילדים איך אתם דואגים לעצמכם: צאו לבלות עם חבר, עסקו בספורט, או בתחביב, תעשו שנ״ץ, פנקו את עצמכם במשהו טעים.
אם הילד מבקש לשחק איתנו, זה בסדר לומר: "לא בא לי לשחק כרגע" או "לא, אני לא ממש נהנה מהמשחק הזה".