אם לא נקשיב לדברים הקטנים כשהם קטנים, הם לא יספרו לי את הדברים הגדולים כשהם גדולים....
לפעמים ממש קשה להקשיב לילדים שלנו מ-2 סיבות:
הרעש החיצוני שבחיי היומיום שלנו מונע מאיתנו הקשבה טובה - הילדים האחרים שזקוקים לתשומת הלב, אינסוף צפצופי התראות מהפלאפון, ערימת הכביסה שיש עוד לטפל בה, ועוד...
הרעש הפנימי עוד יותר מקשה עלינו להקשיב - אלו כל הרגשות שצצים, בכל פעם שהילד שלנו מספר על משהו שקרה, כמו "אף אחד לא שיחק איתי היום", או "המורה צעקה עליי, כי שכחתי את שיעורי בית שלי….". פתאום עולות תחושות של עצב, כעס או תסכול. כל מה שאנחנו רוצים לעשות באותו רגע זה להתערב, או להגיד לילד שלנו מה לעשות, או מה הוא היה צריך לעשות אחרת...
כדאי להפסיק להקשיב לרעשים האלו, ולהתחיל להקשיב לילד שלנו.
מה יעזור לנו להקשיב?
אם יש יותר מדי רעש, פשוט תגידו לילד שלכם שאתם לא פנויים כרגע, אך אל תשכחו לחזור אליו!!
הקשיבו עד הסוף - אל תפריעו לילדכם באמצע, ותוודאו שהוא סיים לספר את כל הסיפור.
שאלו שאלות פתוחות - איך זה גרם לך להרגיש? מה עשית? היית יכול לעשות משהו אחרת?
תשאלו אותו אם הוא זקוק לעזרה שלכם, ואם כן, באיזו אופן הוא חושב שיהיה נכון שנעזור לו.
אל תיקחו את השיתוף שלו כמובן מאליו, ותגידו לו תודה, ואיזה זכות שהוא סומך עליכם מספיק על מנת לחלוק אתכם גם את הדברים הפחות נעימים שקרו לו.
אם נקשיב באמת לילדים שלנו כשהם קטנים, יש סבירות גדולה שהם גם ישתפו אותנו כשהם יהיו גדולים.
אם יש לכם שאלות, או אתם זקוקים לעזרה, אני כאן.
ברברה 054-8077881
Comentarios